Copy
מידע, ניתוח ומסרים על הנעשה בזירה המדינית-ביטחונית

            

שלוש נקודות מדיניות-ביטחוניות השבוע
 
מהו "החרם הסמוי" נגד תוצרת ישראלית שאיש לא מדבר עליו • מה מסרבים ארגוני השלום להבין ביחס למאבק על פתרון שתי המדינות • ומה עושים מנהיגי הימין באירועים חגיגיים של זרם דתי המייחל להשמדת העם היהודי?
 

1. נתניהו מתעלם מבעלות הברית האסטרטגיות:
 
בשבועות האחרונים שוב הולכים ומתרבים הדיווחים על סנקציות בינלאומיות נגד המדיניות הישראלית בשטחים. סנקציות אלה באות לידי ביטוי בשני אופנים: הראשון, הצרת צעדיה של ישראל באירופה, כמו איסור ייבוא מוצרים מהחי שמקורם ביהודה ושומרון אל מדינות האיחוד האירופי. השני, תמיכה גוברת במהלכים הפלסטיניים באו"ם, גם בקרב ידידים ותיקים ונאמנים של ישראל בזירה העולמית.

על-פי פרסומים מהימים האחרונים, גם בממשלה יש כבר מי שמבין כי ישראל תצטרך להיערך מחדש במגוון תחומים במטרה להתמודד עם ההידרדרות העקבית במעמדה הבינלאומי. כך, למשל, מערכת הביטחון החלה לגבש דרכי פעולה לעקיפת אמברגו נשק מהסוג שארצות הברית הטילה על ישראל במהלך "צוק איתן".
גם אם הממשלה מסוגלת לעת עתה לטפל נקודתית בסנקציות כאלו או אחרות - לדוגמה, מתן פיצויים ליצואנים מהשטחים או שימוש בדיפלומטיה האמריקאית לבלימת המהלכים הפלסטיניים במועצת הביטחון - חשוב להבין את אופיה המדאיג של המגמה שעמה אנחנו מתמודדים.

  • החרם הסמוי. אנשי עסקים באירופה אמנם לא נדרשים להחרים את כלל המוצרים הישראלים אלא רק את אלה המגיעים מהשטחים, אבל המותג הישראלי נפגע קשות גם כשהוא מגיע מתוך גבולות מדינה ישראל. ככל שעובר הזמן, ישראל נתפסת כיותר ויותר בעייתית בקרב יבואנים מחו"ל.
  • הללו לא מפרסמים מניפסט חוצב להבות או משחררים הודעה לתקשורת, אלא פשוט מעדיפים להתרחק ככל הניתן מסחר עם ישראל, שפירושו כאב ראש מיותר עבורם. הדבר נכון לא רק ליבואנים ×›×™ אם גם לקהל הקונים. גם כשלא מדובר בחרם צרכנים רשמי, הצרכנים האירופים והאמריקאים מתקשים להתעמק בהבדלים בין אזורים שונים המצויים בשליטת ישראל, ועל-כן כלל המוצרים נפגעים.
  • הקונצנזוס הבינלאומי. אין היום מדינה אחת בעולם המערבי שאינה מקבלת את ישראל כעובדה מוגמרת. הקהילה הבינלאומית מכירה בזכותה של ישראל להתקיים ומגבה אותה. מצד שני, כלל מדינות העולם אינן מקבלות את השליטה הישראלית בשטחים כלגיטימית. אין כל סימן לכך שהמצב ×”×–×” עתיד להשתנות. עם הקונצנזוס הבלתי-מעורער ×”×–×” - ישראל - כן, שטחים - לא - צריכה ×”×”× ×”×’×” הישראלית להתמודד. 
  • אין תחליף לברית עם המערב. פוליטיקאים מן הימין אוהבים למכור לציבור את הטענה שלפיה את הבעיה של ישראל מול אירופה וארצות הברית ניתן לפתור על-ידי החלפת בנות בריתנו המערביות בבנות ברית חדשות. יש מי שמדבר על רוסיה; אחרים נושאים עיניים למזרח הרחוק.

אלה הבטחות-שווא שהמופרכות שלהן ברורה היטב לכל מי שבקיא, ולוּ מעט, ביחסי החוץ של המדינה. ישראל אינה ערוכה מבחינה מדינית, ביטחונית, כלכלית או תרבותית להחליף את הברית האסטרטגית המבוססת וארוכת-השנים שלה עם המערב. חיזוק קשרים עם מדינות לא-מערביות הוא עניין רצוי ביותר, אבל רק כ"קומה שנייה" הנבנית על בסיס הברית הקיימת עם ארצות הברית ואירופה.
בנוסף, בשבועות האחרונים גילינו, שוב, שהקונצנזוס נגד השליטה הישראלית בשטחים נכון לא רק למדינות אירופה אלא גם לשותפים האסטרטגיים המדומים של הימין. המציאות המוכיחה כי גם בנושא הזה אין מה לסמוך לא על רוסיה ולא על סין.
 
נושאים אלו ואחרים נדונים בהרחבה בדוח של מולד על מעמדה הבינלאומי של ישראל
 

2. ארגוני השלום מתעלמים מהפוליטיקה:
 
בשבוע הבא תיערך העצרת השנתית לזכר יצחק רבין. מארגני העצרת החליטו לשים השנה במרכז העצרת את נחיצות פתרון שתי המדינות - וטוב שכך. אלא שבראיון מטריד מאוד עם יובל רבין לקראת האירוע, וכן בחומרי ההסברה המלווים את העצרת, עולה גישה פוליטית שהייתה אמורה להיעלם מן העולם כבר מזמן - לבטח אחרי אירועי השנה האחרונה.
לפי תפיסת יוזמי העצרת מארגון "ישראל יוזמת", המטרה הפוליטית של האירוע היא לשכנע את נתניהו להחליף את בנט בשותפים טבעיים יותר לקידום תהליך השלום. להשקפתם, כל מה שמפריע לנתניהו בדרכו למימוש פתרון שתי המדינות היא ההימצאות של "הבית היהודי" בקואליציה. בלעדיה, נתניהו, ליברמן ויעלון היו כבר מזמן חותמים על הסכם עם עבאס ומפנים התנחלויות.
בקיצור, לפנינו שוב אותה גישה שמניחה ×›×™ נתניהו משתוקק להקים מדינה פלסטינית לצד ישראל, אבל חסום אך ורק בידי שותפיו הקואליציוניים. לפי השקפה זו, כל שדרוש על-מנת להוביל את ראש הממשלה להסכם המיוחל היא דחיפה קלה נוספת: עוד מודעה ב"הארץ"; עוד ראיון על יתרונותיו הכלכליים של הסכם מדיני; עוד עצרת בכיכר. 
לפני שנה, עם פתיחת סבב השיחות הקודם, הגישה הזאת הייתה פשוט מוטעית; היום היא כבר ממש מסוכנת. במקום להתנגד לתהליך שלום עקר ומדומה, בוחרים ארגוני השלום פעם אחר פעם לחבק את נתניהו. גם בשנה שעברה הם התנדבו לשמש כלהקת המעודדות של ראש הממשלה, למרות שהיה ברור כי אין לו שום כוונה להגיע להסכם.
ארגוני השלום תלו את כל תקוותיהם בשר החוץ של מדינה זרה - ג'ון קרי - תוך שהם מתעלמים כליל מהשקפת העולם והמעשים של ראש ממשלת ישראל. הם לא קרעו את המסכה מעל השיחות המדומות; לא נאבקו בהעברת הכספים להתנחלויות שרק הלכה וגברה; כשהשיחות התפוצצו הם נתקפו אלם מוחלט (שהרי איך אפשר לתקוף משהו שתמכת בו לפני רגע?); לבסוף עוד הופתעו ארגוני השלום כשהכישלון-הידוע-מראש הוביל לסבב דמים קשה ומיותר בעזה.
בשלב זה צריך לומר לארגוני השלום התומכים בנתניהו - די. אתם מסבים נזק כבד הן לפתרון שתי המדינות והן למחנה המרכז-שמאל. אסטרטגיית התמיכה בימין נכשלה מספיק פעמים כדי שסוף-סוף תפנימו זאת. אין כאן שאלה של מתינות מול רדיקליות, אלא שאלה של בוחן מציאות: הגישה הפוליטית של עידוד הימין נכשלה פעם אחת יותר מדי. נתניהו אינו מעוניין בכם או בפתרון שלכם, פשוט כי גישתו הפוליטית הפוכה לשלכם. היא הייתה הפוכה בימים שבהם רבין עדיין חי, והיא הפוכה גם עכשיו.
אי-אפשר לנטרל מהלך פוליטי מהמימד הפוליטי שעליו הוא נשען. אחת הבעיות היסודיות של שחקני "תעשיית השלום" היא ההתעקשות לא להפנים את האופי הפוליטי של המאבק. את העובדה שיש בו צדדים מנוגדים, תפיסות עולם מתחרות ופתרונות הסותרים זה את זה. במידה רבה, מחנה השמאל נמצא היום היכן שהוא נמצא לא מפני שהציבור ימני, אלא כי הגורמים המובילים אותו אינם מבינים פוליטיקה.
 
לקריאת נייר העמדה של מולד מ-2013 "למה השמאל חייב להתנגד, לראשונה בתולדותיו, לחידוש המשא ומתן" לחצו כאן
 

3. הימין מתעלם מהמניעים של בני בריתו:
 
בשבוע שעבר הגיעו לישראל, כמדי שנה, אלפי נוצרים אוונגליסטים מכל רחבי העולם כדי לחגוג את חג הסוכות. הלובי האוונגליסטי בארצות הברית ומחוצה לה הוא אחד מבעלי הברית המסורים ביותר של הימין הישראלי. נציגי האוונגליסטים מגנים באופן עקבי על מפעל ההתנחלויות, תוך שהם מגייסים עבורו תמיכה פוליטית ומשאבים כספיים בארצותיהם.
וכך, בשבוע שעבר נרשמה נוכחות מרשימה ביותר של שרים וחברי כנסת מן הימין באירועים השונים שקיימו האוונגליסטים לכבוד חג הסוכות בירושלים ומעבר לקו הירוק.
חשוב להבין מדוע מתייצבים האוונגליסטים לצד ממשלות הימין: הם מאמינים ×›×™ אחד התנאים לגאולה הוא שליטה יהודית ביהודה ושומרון. רק לאחר שתנאי ×–×” יקוים, תוכל להיפתח מלחמת גוג ומגוג שבסופה - אחרי שכל היהודים שלא התנצרו יושמדו - תתאפשר סוף-סוף ביאת המשיח הנוצרי. 
בזמן שהממשלה הנוכחית, ובמיוחד העומד בראשה, עושים כל מאמץ להרחיק מעלינו את בעלות הברית האסטרטגיות שלנו, הם יכולים להתנחם בעובדה שיש עדיין בעולם קבוצה בעלת מבטא אמריקאי שמעוניינת בקרבתנו. את העובדה שמדובר בקבוצה של פנאטים המשתוקקים לחזות במו-עיניהם בהשמדת העם היהודי, נתניהו והימין מעדיפים לשכוח.
בסוף השבוע האחרון התראיין בנושא איש העסקים ומקורבו של נתניהו, רון לאודר, ושיבח את האוונגליסטים על תמיכתם בישראל. קשה להבין כיצד לאודר, נשיא הקונגרס היהודי העולמי, יכול לדבר בשבחה של קבוצה המייחלת למותו - אלא אם יתנצר, כמובן - ולא לחשוב שהדבר מוזר.
אגב, בסוף דבריו ציין לאודר את חשיבות השלום במזרח התיכון. הוא הזכיר מדינות מתונות כגון מצרים וסעודיה. שווה להזכיר כי סעודיה מנסה כבר יותר מעשור ליזום שיחות אזוריות, שבמסגרתן הקמת מדינה פלסטינית בגבולות 67' תיענה בנורמליזציה מול כל מדינות ערב. הקבוצה היחידה מחוץ לישראל שמתנגדת בתקיפות להסדר מסוג זה היא הנוצרים האוונגליסטים, ידידיהם הקרובים של מנהיגי הימין.
האמת היא שקשה להאשים אותם. בסופו של דבר, האוונגליסטים לפחות עקביים בקו המחשבה שלהם: למה לקדם שלום אזורי, כשבכתבי הקודש כתוב שצריך לקדם מלחמה?

 

 

 

 

מיכאל מנקין

מנכ”ל מולד - המרכז להתחדשות הדמוקרטיה

 
Copyright © 2014 Molad, All rights reserved.


unsubscribe from this list    update subscription preferences