Copy
16.11.15
על העיוורון: הפורום לחשיבה אזורית על אחורי הקלעים של האיסלאם הרדיקלי

בעקבות אירועי הטרור בפריז הזדעקו כותרות העיתונים בישראל: "קיני דאע"ש: הצד האפל של אירופה" (ישראל היום, 16.11). עיתונאים שנשלחו לסקר את פריז תיארו "עיר מוכה" אשר משפילה פניה אל מול האיסלאם הרדיקלי (ידיעות אחרונות, 15.11), ואת צרפת כבת ערובה של "זיכרון, בהלה ופוגרום" (מעריב, 16.11). גם מגיבים ברשתות החברתיות הצטרפו להילולה שמציגה את המדינות האירופיות כשאננות ונאיביות כלפי האיסלאם הרדיקלי, אשר אין להן לא רצון ולא יכולת להתעמת מולו (ואם יש רצון, אז את היכולת רצוי לייבא מהישראלים).
מעל לכל, ישראלים רבים מאשימים את מדינות אירופה בעיוורון כלפי "מניעיו האמיתיים" של האסלאם, שהולך ומתפשט על אדמתן. תלמדו מאיתנו, שנלחמים בו כבר עשרות שנים, הם אומרים. צבי יחזקאלי, בטור מיוחד בערוץ 10, הגדיל לומר: אמרתי לכם. "אללה אסלאם" היה על הקיר.
אולם, האם העיוורון הוא אכן של מדינות אירופה, ושלהן בלבד? מה אנחנו מחמיצים בכל הסיפור, ומדוע העיוורון הוא גם שלנו?

על רקע האירועים, אנו מביאים לכם שש הערות על המצב מאת הפורום לחשיבה אזורית.

 
1. שלוש אקסיומות ישראליות על הפיגועים בפריז: נקודות של עוורון
 
השיח הציבורי הישראלי בעקבות הפיגועים, שכלל תגובות של נציגי קהילת ה"מומחים לענייני ערבים" – הקהילה שאין בה ערבים ושאינה משמיעה דעות של ערבים אלא כמושאים – משקף שלוש אקסיומות עיקריות.
ראשית, הנגדה בין ה"תמימות" של מדינות אירופה, שמסכימות לקלוט מהגרים, לבין הרע המוחלט המוסלמי שצמח להן מתחת לאף. לאקסיומה זו, שבוודאי קיבלה דחיפה מ"אללה אסלאם" של צבי יחזקאלי – סדרה שבעמותת קשב הגדירו כ"עתירת הטעיות וסילופים" – התלוותה לעתים מעין אנחת רווחה, שלא לומר שמחה לאיד, משהו בסגנון "מגיע להם".
אקסיומה נוספת שבלטה במחוזותינו היא שמדובר באירועי ה"11/9" של אירופה, שרק אם ייענו במתקפה רבתי על ארגון המדינה האסלאמית – אופציה עמומה למדי בהתחשב בעובדה שאין באמת מדינה כזו – יוכלו אזרחי אירופה לישון בשקט. המצדדים באקסיומה זו נזכרו בוודאי בערגה בהתקפה האמריקאית על עיראק ובהגעת נחתים אמריקאים על נושאות מטוסים למזרח התיכון. אקסיומה שלישית הייתה שמדובר בהתנגשות בין ציביליזציות. במלים אחרות, עצם המתקפה על צרפתים בפריז חוצה את הגבול של פיגועי טרור שהכרנו עד היום, ואחריה כבר ניתן לדבר על התנגשות "בינם" ל"בינינו".

למאמר "זו לא מלחמת ציוויליזציות":
http://tinyurl.com/oqp7yhl
 
 
2. החברה הפלסטינית מבקשת לבדל את עצמה מהאיסלאם הרדיקלי
 
בקרב ישראלים ופלסטינים ניכרת תגובה מעורבת לפיגועים בפריז. בעוד שהרשויות בשני הצדדים פרסמו הודעות גינוי והביעו זעזוע וסולידריות עם הצרפתים, אזרחים משני הצדדים הביעו עמדות מגוונות בשיח הציבורי. הגינויים לטבח לוו באמירות בנוסח "הנה סוף סוף האירופאים יבינו מה עובר עלינו" – בישראל תחת הטרור, או בפלסטין תחת הכיבוש.
תפיסה רווחת בעולם הערבי, ובתוך כך בחברה הפלסטינית, רואה בדאע"ש פרי ביאושים של הקולוניאליזם המערבי, יציר אמריקאי-רוסי שקם על יוצריו. לנוכח ההשוואה שעושה ישראל בין הפלסטינים לדאע"ש מתמרמרים הפלסטינים על כך שכמוסלמים וכערבים הם מוכתמים בשל מעשיו של ארגון שאין להם שום קשר אליו.
התגובות בישראל ובשטחים הפלסטינים מעידות על כך ששני הצדדים מרוכזים בתוך עצמם. במצבם הנוכחי הם אינם מסוגלים להביט על המתרחש בעולם ולהביע סולידריות אמיתית על כאבם של אחרים. כדאי לזכור זאת בפעם הבאה שישראלים ופלסטינים ישאלו בהיתממות "איפה העולם". 
 
למאמר "לגדוע את השקר באבו: חמאס אינו דאע"ש": http://tinyurl.com/ow45xn2

 
3. אירופה אינה המרכז: המזרח התיכון הוא הבעיה וממנו יבוא הפתרון


הפיגועים המחרידים בפריז ×”כו את דעת הקהל המערבית, ובכלל זאת הישראלית, בבטן הרכה. אחרי הכל, אנו מצפים מהמזרח התיכון שיהיה אלים ומהמערב שיהיה בטוח. דווקא הציפיה הזו ממחישה את גודל האתגר: מקור האלימות של המדינה האסלאמית הוא במזרח התיכון; שם המכות הן הכואבות ביותר, ומשם יבוא הפתרון, כאשר יבוא.
צבאות המערב ומדינות ערב יכולים להתגבר ×‘מהירות יחסית על האיום הצבאי של דאע"ש, אם יתגייסו לכך. אולם האיום הגדול יותר הוא רעיוני, ואתו מתמודדות מדינות ערב בבית פנימה. באופן אירוני, האלימות הפנים-מוסלמית של הסלפיה ×”×’'יהאדיה מעוררת את דעת הקהל הערבית והמוסלמית, ובמקרים מסויימים ××£ בקרב האחים המוסלמים, לבקר באופן פומבי ×ª×•פעות של סגירות מחשבתית ומימוש קיצוני של רעיונות דתיים ארכאיים. התהליך עדיין בתחילתו, אולם מהדלת הזו תיפתח הטובה.

למאמר "דאע"ש במסגדים ובספרי הלימוד":  http://tinyurl.com/msp4set
למאמר "אין דומה מי שידו במים למי שידו באש": http://tinyurl.com/mj6dsex
 
 
4. באיראן נתפס הטרור בפריז כהוכחה לצדקת המאבק השיעי
באיסלאם הרדיקלי הסוני

 
מתקפת הטרור בפאריס עוררה באיראן תגובות רבות בשיח הציבורי ובמרחב הפוליטי. התגובות היו מעורבות וכללו גינויים וגילויי צער והזדהות עם קורבנות הטרור, לצד גילויי שמחה והאשמת מדינות המערב במוסר כפול בהתייחסותן לפיגועי טרור במערב ומחוצה לו. כמה מבכירי המשטר ניצלו את הפיגועים כהוכחה לצדקת תמיכתה של איראן במשטר אסד בסוריה, וקראו למדינות המערב להפסיק את תמיכתן באופוזיציה הסורית ולהתמקד במאבק במתנגדי אסד, ובראשם דאע"ש.
בתגובות האזרחים בשיח הציבורי ניתן להבחין בשילוב בין תחושות אותנטיות של צער והזדהות עם קורבנות הפיגועים לצד שמחה לאיד, תסכול מאדישותן של מדינות המערב כלפי ההרג הנמשך בעולם המוסלמי וביקורת על מדיניות צרפת באזור, שנתפסת כאחראית במידה רבה להתחזקות דאע"ש.

 
למאמר "המדינה האסלאמית והחידה האיראנית": http://tinyurl.com/p54mtmf
למאמר "שתיקה רועמת: איראן וחטיפת הנערות בניגריה": http://tinyurl.com/k3fhgqy
  
 
5. אויב משותף: הפליטים המוסלמים באירופה הם הקורבן הגדול ביותר של האיסלאם הרדיקלי
 
דיווחים על כך שנמצא דרכון סורי בזירת אחד הפיגועים עוררו מחדש את הדרישה של פוליטיקאים ימנים במערב להגביל את הגירתם של פליטים מוסלמים ואף לגרשם בחזרה למדינות מוצאם.
מעבר לכך שפעולות כאלו יהיו מנוגדות למשפט הבין-לאומי, הן גם לא יסייעו במאבק נגד דאע"ש, אלא להיפך. ההתקפות של דאע"ש נגד המערב נועדו בדיוק לעורר תגובה אסלאמופובית בקרב אזרחי אירופה, לחזק את הנראטיב של הארגון כי עולם האסלאם נמצא תחת מתקפה צלבנית, לגרום למוסלמים החיים במערב לחוש שנואים ולא שייכים ובכך לתרום לרדיקליזציה שלהם.
הארגון שממנו צמח דאע"ש, אז בהנהגת אבו מוסעב אל-זרקאוי, יישם מדיניות ×–×”×” בעיראק החל בקיץ 2003 – מפגעים מהארגון התפוצצו באתרים שיעים כדי לעורר מלחמת אזרחים בין השיעים לסונים, וגרמו ×œ×¡×•נים לדבוק ב"מדינה האסלאמית בעיראק" בתור המגינה היחידה על זכויותיהם.
הגבלת יכולתם של הפליטים לזכות לחיים בטוחים באירופה תהווה גם ענישה קולקטיבית לא מוצדקת. סקרים שנערכו ברחבי העולם הערבי מעידים כי רובם המכריע של הערבים סולדים מדאע"ש ומהאידיאולוגיה הפנאטית שלהם. רבים מהפליטים המגיעים לאירופה בורחים משלטון הטרור של דאע"ש. גם לאחר הפיגועים בפריז רוב הקורבנות של דאע"ש הם מוסלמים (שיעים וסונים), שכן דאע"ש רואים בכל מוסלמי שאינו חולק את השקפת עולמם כופר שדינו מוות.

למאמר "להתחיל את החיים מאפס": http://tinyurl.com/owfjgon
למאמר "אל-קאעדה 2014: תמונת מצב": http://tinyurl.com/qbc45zm
 
 
6. מנגנון ההשמדה העצמי של האיסלאם הרדיקלי:
האם ההיסטוריה חוזרת?

 
דאע"ש ואל-קאעדה שייכים לאותו זרם מוסלמי מיליטנטי המצטיין בחוסר סובלנות כלפי אנשים ותנועות הסבורים אחרת ממנו. אולם בעשור האחרון ×ž×¦××• ×¢×¦×ž× שני הארגונים ×—לוקים בנוגע לכמה נושאים טקטיים חשובים: ראשית, דאע"ש רוצחים שיעים בעוד שאל-קאעדה החלו להימנע מכך לפני כעשור. שנית, דאע"ש רוצחים מוסלמים חפים מפשע, בעוד שאל-קאעדה ינסו לכוון את האש רק כלפי עובדי מדינה ובמיוחד אנשי בטחון. שלישית, דאע"ש הקימו ×—'ליפות בעוד שאל-קאעדה מתנגדים לכך. נקודה זו גרמה למשבר עמוק ולפיצול בין שתי התנועות.
לדאע"ש ולאל-קאעדה יש שני צבאות שונים כיום בסוריה, ולעתים הם אף מתנגשים זה בזה. הפיצול הזה מחליש אותם, מטבע הדברים, ומונע מהם לגבור על הכוחות של אסד ותומכיו.
לפני למעלה מאלף שנה היה באסלאם זרם דומה ושמו ח'וארג'. כמו דאע"ש ואל-קאעדה הוא היה קיצוני, רצחני וחסר סובלנות לזולתו. כמו דאע"ש ואל-קאעדה הוא התפצל לזרמי משנה שלחמו אחד בשני, בעודם מנסים להפיל את השליטים המוסלמים. לאחר כמה מאות שנים חוסלו מרבית זרמי הח'וארג', והאחד שנותר התמתן. נותר לראות, אם כן, האם מנגנון ההשמדה העצמית של האסלאם הרדיקלי יפעל בקרב דאע"ש ואל-קאעדה כפי שפעל בעבר.
 
למאמר "דאע"ש כתגובת נגד לתהליכי הגלובליזציה": http://tinyurl.com/oj2mk3w
למאמר "מידותיה של המפלצת: המדינה האסלאמית ואויביה": http://tinyurl.com/ntafbrn
למאמר "המדינה האסלאמית: לקחי עבר מהתנועה המהדית בסודאן": http://tinyurl.com/jwgjvhx